‎⁨יום פתוח קרב ובא והנה | חלפה לה שנה בסדנא

אהלן חברים וחברות!
קודם כל אקדים ואומר שזוהי באמת באמת הזמנה! להגיע אלינו ליום הפתוח ב HASADNA. בבוקר זה יהיה ניתן לחוות את בית הספר בפעולה, התלמידים הנוכחים יעבדו כל אחד בשולחן הנגרים שלו ויהיה ניתן לראות ולשוחח עם החברה על תהליכי העבודה שהם נמצאים בהם. כמו כן לקבל את כל המידע לגבי הקורסים של HASADNA, לשוחח איתי ולשאול כל שאלה שעולה! וברור שנפנק אתכם גם בנשנושים ושתייה, אז יאללה תגיעו, בלי בכלל שאלה.

חשוב לי לציין שהינה עברה וחלפה לה שנה! ב- 14 למאי שנה שעברה פרקתי את כל העצים, המכונות והכלים הידניים שלי, לתוך חלל הנגריה הריק, מלא בהתרגשות עצומה. אט אט, יום אחרי יום, עם חשיבה מרובה והבנה שהתגבשה, בניתי וסידרתי את המקום בדיוק כמו שחלמתי שיהיה, ומדהים לראות שאחרי שנה המקום עמוס בעשיה ויצירה.

כל מי שמכיר אותי יודע שללא ספק אני איש של דרך, ובעבודת העץ זה אולי הדבר הכי חשוב עבורי. כמובן שגם חשובה לי התוצאה, אך לא פחות מהדרך שמובילה אליה!. השנה האחרונה הייתה עבורי חלק מדרך מאוד מאוד ארוכה, שאני צועד בה כבר המון שנים. מה שבטוח שאני חווה אותה במלוא עוצמתה. אני חייב לשתף שעבורי היא לא תמיד קלה, יש גם תקופות מורכבות שלא הכי זורמות ומהנות, אך אין ספק שהבחירה לקום כל בוקר ולהיכנס לנגריה, לעבוד עם העץ, שהיום כבר הפך להיות חלק בלתי נפרד מכלל הווייתי, זה אחד מהדברים הטובים ביותר שיש לי בחיי.

אז אני רוצה להודות לכל האנשים המדהימים שמלווים אותי בדרך זו, שעוזרים, תומכים והופכים את המקום הזה להיות מה שהוא. לתלמידיי המקסימים, שמאמינים בדרך, אפילו שלפעמים בא להם לזרוק אותי יחד עם אבני ההשחזה מראש מהגבעה, אך הולכים איתי וסומכים עלי שביחד נגיע לתוצאה הכי טובה. וכמובן לעץ!!! שמייצר לנו מצד אחד אתגרים, גדילה וצמיחה ויחד איתם המון סיפוק והנאה.

שנדע עוד המון המון שנים של יצירה.

ואל תשכחו להגיע!
אורן

 

תמונות מהשנה שחלפה

עונות | מעבר…..

אהלן חברים! מי מכם שקרא את הרשומות הקודמות שלי, יודע שבבלוג זה אני אוהב לשתף בדברים שהם יותר ברמה המחשבתית. את הידע שלי אני מעביר לתלמידיי בבית הספר ומשתדל לשתף אותו כמה שיותר ברשתות החברתיות. כאן, זהו המקום עבורי לשתף אתכם בתחושות הרקע העמוקות יותר המלוות אותי בחיי.

השבוע שלי בנוי כך שחצי מהשבוע (ראשון עד שלישי) אני עובד בנגרות ובונה רהיטים ובחצי השני (רביעי עד שישי) אני מלמד נגרות. בימים אלו אני בתקופה כזו שאני בין עבודות נגרות וממש לפני כניסה לפרויקט של 14 דלתות הזזה יפניות, פרויקט שלהנחתי יעסיק אותי מספר חודשים ואני מאוד מתרגש ממנו. אך למה אני משתף אתכם בזה? בחלון הזמן הזה החלטתי שאני מגשים את בקשתה של אשתי, שכבר מספר שבועות אומרת לי: "אולי כבר תעשה מיטה לרפאל" (הבן הקטן שלנו שישן על מזרון על הרצפה). ואני, מאוד רוצה לעשות זאת, אך אינטנסיביות החיים מלווה אותנו כל הזמן ולא תמיד זה יוצא. אז פתאום נוצרה לה הזדמנות ולקחתי אותה בשתי ידיי. הבנתי שאני רוצה לעשות משהו די פשוט עם מחברים נחמדים ובאווירה עיצובית שתתאים לילד בן שנה. שרבטתי משהו במחברת שלי, כמו שאני מתחיל כל רהיט, נסעתי למחסן העצים המקומי ואספתי כמה קורות מקסימות של צפצפה, שזה עץ מאוד פשוט, אך אני חייב לומר שיש לי חיבה רבה אליו. כך יצא שתוך יומיים של הסתגרות בנגריה יצאה מיטה מתוקה עם מחברי זנביונה בולטים ורכים, עם תנועה עדינה בצורה ובסיבים וגימור של הקצעה ידנית. בקיצור, כל מה שאני אוהב לעשות בנגרות. הבאתי את המיטה הביתה והיתה בהחלט שמחה והילולה גדולה בשכונה, כל הילדים קיפצו עליה והיו מבסוטים. אני חייב לומר שהתמוגגתי מאושר בתוך תוכי, מכיוון שזוהי תחושה מדהימה לעשות משהו למישהו שאתה כל כך אוהב.

אז המיטה סוף סוף הושלמה ורפאל ישן עליה לילה אחד מבלי להתעורר אפילו פעם אחת!. אני ואשתי כל כך שמחנו ואמרנו לעצמינו שהוא כנראה ממש חיכה לזה, אך אל תדאגו למחרת הכל חזר לקדמותו, הילד חזר לעצמו במהרה ועדין מתעורר מספר לא מבוטל של פעמים בלילה…. הכל טוב, כך הם החיים!!!!
בתוך כל הבנייה של רהיט זה שוב התחדדה בי ההבנה שאני חייב להיות כל הזמן בעשייה ויצירה, שזהו מקור הדברים עבורי. בעקבות זאת, התחלתי השבוע לבנות שולחן סלון חמוד וקטן, גם אותו אשתי ביקשה כבר מלפני הרבה מאוד זמן… השולחן בנוי מגרוויליאה חסונה אשר קניתי לפני כשנתיים פלוס. החומר שוכב אצלי מאז ואף היה לי סרטוט שעשיתי בזמנו. נכנסתי בתחילת השבוע לסדנה, השחזתי את המקצועה שלי, הדבקתי את הפלטה ועכשיו אני מתעסק בעיצוב מחודש של השולחן, מושיב ומסדר אצלי דברים בראש. התחושה הזאת של לחשוב ולהתעסק ברהיטים בחלק גדול מהזמן, לבנות אותם ולתת להם להיות חלק מהיום יום שלי, זוהי הסיבה שאני כאן, בונה ומלמד. וזוהי הדרך עבורי!!!

אז בקרוב תמונות של השולחן הגמור, ולבינתיים חג אורות שמח לכולנו
אורן

בניית | מנורה

תהליכי בנייה ודרכי חיים

את המנורה אשר עליה אני הולך לספר לכם ברשומה זו סיימתי כבר לפני מספר חודשים. תקופה ארוכה שאני מנסה להושיב את עצמי ולכתוב על תהליך הבניה ולצערי אני מרגיש שמשהו בי לא מצליח לעשות זאת. לאחרונה הבנתי שזה אולי מכיוון שאני מנסה לתמצת ולכתוב את הדברים שכנראה לא באמת חשובים לי בתהליך היצירה והבניה. כלומר, אני כל הזמן מנסה לחשוב איך אני אעביר לקוראים את תהליך הבניה ואנסה להעביר תוך כדי כמה שיותר ידע על מנורה זו, על מנת שיוכלו לקחת אותו ולהשתמש בו. אך אני מבין כעת, שדבר זה לא באמת אפשרי וכנראה שלא בזה אני צריך להתעמק. הרי אף אחד מאתנו לא יהפוך להיות נגר מלקרוא איזה פוסט באינטרנט או לראות איזה סרטון ביוטיוב, כמובן שנוכל לצמוח ולהשכיל בידע שלנו, אך כדי להתקדם במקצוע זה אנו צריכים להשחיז את הכלים ולעבוד עם הידיים. ואולי זוהי באמת הנקודה בשבילי, הדרך שבה אני עושה את הדברים. ואולי זוהי בעצם הסיבה שאני כל כך אוהב את המקצוע שלי וכל כך מעריך את העבודה שלנו, כי זה לא אפשרי לעשות אותה בלי לעבור בה תהליך ודרך. לא לומדים להשחיז, להקציע, לסרטט, להתבונן, לתכנן ולהבין עץ ביום אחד, לומדים זאת מתהליך ארוך של שנים, שיש בו עליות וכמובן שיש בו גם מורדות, יש בו המון למידה צמיחה וגדילה. אני זוכר שבתחילת דרכי כנגר הייתי מוצא את עצמי משותק מהאתגרים אשר ניצבו מולי במקצוע, מעין פיק ברכיים כזה של מה עושים עכשיו… ולמה בעצם אני מספר לכם על כך, מהסיבה הפשוטה שאחד הדברים הכי משמעותיים שהביאו אותי לבנות מנורה זו הוא זה שיום אחד דפדפתי במגזין נגרות וראיתי מאמר על סוג מסוים של צורת בנייה יפנית. ראיתי פנל עץ הבנוי בשתי וערב ובכל קוביה שנוצרת יש דוגמא, אשר כולן ביחד יוצרות צורה מדהימה ואין סופית כזאת שאתה יכול למצוא את עצמך מסתכל עליה כמה שעות. ברגע שראיתי את זה, קצב הלב שלי עלה והבנתי שיש פה אתגר. אך במקום להרגיש את פיק הברכיים הזה אשר דיברתי עליו, הרגשתי התרגשות והתלהבות, מעין תחושה של "אני מוכן לצאת למשימה". היה לי ברור שהמשימה הולכת להצליח, כי הייתי שם בצורה כנה, מוכן לעמוד באתגרים ולהתמודד עם העליות והמורדות שיגיעו. כי כמו שאמרתי, זוהי הדרך, היא אינה ישרה, אנו רק צריכים להיות מוכנים ללכת בה.

אז כמו שכבר הבנתם בניתי מנורה. אוכל לומר שחילקתי את תהליך בנייתה לשניים. היה שם את החלק המאתגר ,אשר קצת למענו יצאתי לבנות רהיט זה ובנוסף היה שם את החלק  שהיה לי פשוט נעים וקל. אני חייב להוסיף ולומר שכמעט בכל רהיט שאני בונה חשוב לי שמצד אחד יהיה בו משהו שיקפיץ אותי קדימה מבחינה מקצועית וגם חשוב לי שהיה בו את הפן הנעים, של פשוט לתרגל את אשר אני יודע לעשות. אז קודם כל התחלתי מלהבין איך אני בונה את הפנלים אשר סיפרתי לכם עליהם בפסקה הראשונה. לאחר שהבנתי את הדרך ופתרתי את סימני השאלה שהיו לי על ידי בנייה של מודל, כמו שאני תמיד עושה, בניתי מודל של גוף המנורה והבנתי את המידות והפרופורציות של הרהיט. היה לי ברור שאני רוצה שתהיה קונטרסטיות ומשחק צבעים בין גוף המנורה, שבחרתי לעשות אותו מספאלי, ובין הפנלים שקלועים בתוכו, אשר אותם עשיתי מברוש. לאחר שתכננתי את צעדיי ובחרתי את החומר, הרגשתי מוכן לצאת לדרך. החלטתי להתחיל אותה מהחלק המאתגר שלה והוא בניית הפנלים אשר עליהם סיפרתי לכם. ואני חייב לומר שזה היה תענוג צרוף. קודם כל הבחירה לעבוד עם הברוש היתה אדירה, קיבלתי מחברי חן פרוסה מדהימה של ברוש עם סיביים צפופים וישרים והיה תענוג לעבד אותה עם הכלים ולהיות מוקף בכל הריח המדהים אשר עולה מהעץ. הבנייה של פנלים אלו גרמה לי לעבוד כמעט אך ורק עם הכלים הידניים שלי ומצאתי את עצמי יושב עשרות שעות ליד שולחן הנגרים שלי, מכין פאזל של עשרות חלקים החתוכים למידות שונות ומוקצעים בזויות שונות, אשר כולם ביחד מרכיבים את הדוגמא שאתם רואים כאן. דבר זה גרם לי הנאה רבה והזכיר לי שוב כמה אני אוהב עץ וכמה אני אוהב לעבוד עם כלי העבודה הידניים שלי. לאחר סיום הפנלים בניתי את גוף המנורה מהספלי. מי שמכיר, עץ זה ידוע בכך שבדרך כלל יש בו סיבים מאוד מסובכים וקשה מאוד לעבד אותו עם הכלים הידניים. היו לי כמה קורות ספלי ולפני שבחרתי את החתיכה שלי הקצעתי כל אחת ובחרתי את זו שהגיבה הכי טוב להקצעה. באמת זו הייתה חתיכה מדהימה .בסופו של דבר מצאתי את עצמי עובד אך ורק עם כלים חותכים ללא נגיעה של ליטוש בעץ, דבר אשר מאוד חשוב לי וחששתי ממנו לפני שהתחלתי לעבוד עם עץ זה.

אני חייב להודות ליזהר נוימן היקר והמוכשר על ייצור הנייר למנורה ועל הדרכתו. יזהר הוא איש מקסים ובעל מקצוע מדהים אשר מייצר תות נייר. בית המלכה שלו נמצא בכפר ג'ת ואני מאוד שמח על ההזדמנות לבצע אתו שיתוף פעולה. הגעתי ליזהר עם הפנלים המוכנים והוא לימד אותי להדביק עליהם את הנייר שהוא מייצר. וכך בילינו בוקר ביחד כאשר אני עובד על המנורה והוא מייצר נייר, זה היא מלמד מאוד וכייף גדול בשבילי.

ובנוסף אני רוצה להודות לרוני ודוד, חברים שלי, שהתחתנו בקיץ האחרון ולמענם בניתי את המנורה. הם היו מקור השראה גדול בדרך ובתהליך, וכיף גדול לראות אותם נהנים ממנה בביתם המשותף.

אז כמו תמיד, אני מאחל לכולנו הרבה הנאה באשר אנו עושים, והכי חשוב שנהיה מחוברים לדרך ולתהליך היצירה .

אורן

עץ ירוק | בחופשת לידה

חופשת לידה וגילוף כפות

לא הרבה פעמים בחיים אנו נמצאים בסיטואציה בה קיימים כמה מצבים הנשזרים למצב אחד ונותנים לנו את האפשרות לחוות חוויה שונה מאוד מהיומיום הממוצע שלנו. ועכשיו אסביר את עצמי. בחודשים האחרונים בחיי אני נמצא בתקופת ביניים בעבודה. אני מחפש את המקום האידיאלי ביותר עבורי להעביר אליו את בית המלאכה שלי, שם אני אלמד נגרות ויבנה רהיטים. חיפושים אלה מעבירים אותי הרבה חוויות, לטוב ולרע. מעיין גלגל ענק אשר מסתובב במהירות גבוה ביותר ולעיתים אתה מרגיש את העליות בעוצמה גבוה וכמו כן גם את הירידות. אך בתוך כל זה אני מבין שאסור לי להתפשר ואני צריך למצוא את המקום בו ארגיש מחובר אל עצמי כמה שיותר ושיכיל בתוכו את השילובים של מקום הטובים ביותר לי, כלומר שקט, השראה, טבע ועוד…. מקום אשר אני ותלמידיי נחוש בו תחושה של יצירה ועשיה.

בנוסף, דבר מדהים הצטרף אלינו לחיים לפני שלושה חודשיים וזהו רפאל, בנינו השני. שהגר הבת הבכורה שלנו נולדה הייתי מאוד עמוס בעבודה, אפשרתי לעצמי לקחת שבוע חופש ולאחר מכן ללא כל שאלה חזרתי לעבוד. עכשיו נוצרה תקופה כזו של רגיעה משמעותית בחיי והדבר מאפשר לי לבלות אתו ועם אשתי בבית בחודשיים אלו שהם כל כך כיפים ומשמעותיים. דבר זה מאוד שונה מחיי היומיום שלי, כי מי שמכיר אותי יודע שאני איש של עבודה וכבר שנים רבות לא יצא לי מצב שלא קמתי בבוקר לאורך תקופה ממושכת ויצאתי לנגריה. אני צריך עבודה לנשמה, מזה אני בנוי וזה מה שעושה לי טוב. והנה בתקופה האחרונה אני מלמד את עצמי שגם אפשר לקום בבוקר לימים ושבועות של שקט וללא עבודה, ופשוט להיות וליהנות ממה שיש.

עכשיו נעבור לפן המקצועי ברשומה זו . דבר נוסף אשר הצטרף למשוואה זו הוא חשיפתי לעולם הגילוף בעץ ירוק. כל זה התחיל בקיץ האחרון בו יואב אלקיים המוכשר היה בארץ וקפצתי להשתתף בסדנא שלו אצל גיל בירושלים. העברנו שם כמה שעות בהם יואב העביר בצורה מקסימה את רזי המקצוע של גילוף כפות וכפיות, טעימה מעולה אשר דגדגה לי במקום הנכון ומיד לאחר מכן קניתי את הגרזן שלי. וכך יוצא שבחודשיים האחרונים אני מוצא את עצמי יושב כל שבוע כמה וכמה שעות מחוץ לבית ופשוט מגלף, וזה תענוג גדול. אני חייב להודות לחיים זינו, חבר יקר שהעברנו לא מעט שעות בחודשיים האחרונים, בהן חיים העביר לי ידע ונתן לי טיפים מדהימים. חיים מגלף כפות וכפיות מדהים וכייף להקשיב לאיש צנוע ומוכשר זה.

אני חייב להודות שעולם הגילוף פתח לי דלת נוספת לעולם העץ, גרם לי לחוש ולהבין דברים על החומר הזה שאני כל כך רגיל מכיר מזוויות שונות ואחרות. קודם כל, השימוש והעבודה הנכונה עם הגרזן והסכינים. גרזן זהו אחד הכלים שבאמת לעולם לא יצאה לי לעבוד אתו חוץ מלבקע עצים לתנור. אני נדהם לראות איזה יכולת ואיכות יש לכלי זה ולאיזה עדינות ודיוק ניתן להגיע. סכין גילוף זהו כלי אשר אני עובד איתו לא מעט בעבודות הנגרות שלי, אך אני חייב להגיד שעכשיו אני מרגיש שאני מתחיל להבין איך באמת צריך לעבוד עם סכין. בנוסף חייב להתוודות שרק בתקופה האחרונה הצלחתי להגיע לאיכויות השחזה של הסכין שהוא באמת עושה "את מה שאני אומר לו". עבודה זו של גילוף הכפות יש בה כל כך הרבה רבדים. קודם כל, העבודה עם העץ הירוק, זוהי אנטיתזה לעולם הנגרות כי הדבר הראשון והבסיסי אשר נגר יודע הוא שלעולם לא בונים רהיטים עם עץ לא יבש. פה זה ההפך הגמור, כל כך נעים ורך לעבוד עם החומר כשהוא רטוב, ממש נחתך בצורה נקיה וקלה, דבר המקל כל כך על העבודה. כמובן שזהו שיעור אדיר בכיווני סיבים שמבחינתי הסיבים הם דבר חשוב בנגרות. מי שמכיר אותי יודע שאני פריק של סיבים ומבחינתי כל עבודת הנגרות מושתת על זה. פה אתה פוגש את הסיב בכל כך הרבה צורות כך שאתה צריך להיות מאוד קשוב לחומר ולחיתוך. בנוסף חברים, פיתוח היצירתיות והמחשבה, הבנתי שזהו לא דבר ברור מאליו להסתכל על ענף עץ ולאחר מכן להוציא ממנו כף או כפית. אני חושב שאחת המנטרות שלי בתור נגר ומורה לנגרות זה היכולת לדמיין. כלומר, אני חושב שאם אנו עוצמים את העניים ומצליחים לדמיין את הרהיט אשר אנו עומדים לבנות, כבר עשינו תשעים אחוז מהעבודה ועכשיו נשאר הכיף, רק צריך להתחיל לבנות אותו. וגם כאן, בעולם הגילוף, להצליח להוציא כלי "שימושי" מתוך ענף או גזע של עץ, אני חייב לומר שזה הגניב אותי, ואני מרגיש שזה אחד הדברים הראשונים שאנו צריכים ללמד את עצמינו ואת ילדינו על מנת לפתח את המחשבה והיצירתיות. דבר נוסף ואחרון אשר פוגש אותי כל הזמן בעולם העץ וכמובן גם כאן בגילוף הוא עניין ההשחזה, בטח חלקכם חושבים שאני תקליט שבור שמדבר כל פעם על השחזה, אך הסיבה לכך היא שלא משנה מה אני עושה עם העץ אני נוכח לראות שההשחזה היא הליבה של הדברים, כלומר על מנת לעבוד עם הכלים שלנו אנו צריכים לפתח איתם מערכת יחסים של הקשבה ואמון. כאשר אנו מצליחים להשחיז את כלי העבודה שלנו, מבחינתי הוא פשוט מונח בתוך כף ידי ועושה את הפעולה אשר אני רוצה ממנו בצורה הטובה ביותר. כמובן שתמיד, אבל תמיד חשוב לנו לזכור שהסיבה שאנו משחיזים את הכלים היא על מנת לעבוד איתם על העץ ולא להפך, אך מבחינתי הכלי המושחז מכניס לעבודה יכולות מדהימות של איכות והנאה.

אז זהו חברים, לא לדאוג אני לא זונח את עולם הרהיטים והלימוד, אלה בתקופה האחרונה הקדשתי את עצמי לדברים קצת שונים בעולם העץ ומתוך זה אני מרגיש שאני גדל וצומח. הרהיטים כבר מדגדגים ביד ומתחילים לעלות כסקיצות בתוך המחברת וכפי שעוד רגע חולפת לה עונה מתקופות השנה, יש לי תחושה חדשה שעוד רגע גם תתחיל אצלי תקופה חדשה עם הרבה התחדשות, עשיה ויצירה.

מקצועות | והקצעה

מי מכם שמכיר אותי או למד אצלי יודע שנושא המקצועות וההקצעה הידנית הוא חלק משמעותי מאוד מחיי בשנים האחרונות. הכל התחיל כמובן בלימודי הנגרות שלי ב INSIDE PASSAGE , שם נחשפתי ליכולות המדהימות של כלי זה וליכולת שלי בתור נגר לבנות לעצמי את המקצועות שלי, מה שלחלוטין הגניב אותי ומאז אני מרבה לעשות זאת. לדבר על עולם ההקצעה זה דבר רחב מאוד, אך אני מרגיש שמה שמעניין אותי במיוחד בעבודה עם המקצועה הוא איכות בניית הרהיט אליה ניתן להגיע בעבודה עמו. וכמובן גם ההנה האדירה אשר המקצועה מספק לנו בתור נגרים בעבודה איתו.  

כמו שכתבתי בפסקה הקודמת, הקליק שלי עם עולם ההקצעה החל בלימודי הנגרות שלי וזוהי גם כנראה הסיבה שאני מרגיש יתר קרוב לעולם מקצועות העץ, כי כך למדתי לראשונה לעבוד. תמיד שואלים אותי אם ישנו הבדל בין מקצועה העץ למקצועה מתכת מאותו הסוג. בגדול, אם הכלי מכוון ומושחז שניהם יגיעו לאותה המטרה- להוציא תלתל עדין ושלם ולהפוך את הקרש לישר וחלק. אך אני לחלוטין חושב שלכל אחד מהכלים הללו יש תחושת עבודה שונה. אני מאוד אוהב את התחושה ביד שאני מחזיק מקצועה מעץ שאני בניתי אותו, שהוא מותאם בדיוק לכף היד שלי, מכוון אלי ולצרכים שלי. יש במקצועות מסוג זה איזושהי רגישות מסוג שונה, כזו שלעיתים יותר קשה להשיג ממקצועות מתכת. 

בנוסף, עם השנים לימדתי הרבה אנשים להקציע ותמיד נראה לי שכאשר אדם לוקח לראשונה מקצועה מתכת ליד, לרוב עולה אצלו תחושה של בהלה מכך שהוא מחזיקים ביד מכונה עם מספר ידיות אשר כל אחת עושה פעולה שונה. תמיד יש לי את התחושה שאנשים אומרים בתוך ליבם "מה אני אמור לעשות עם הכלי זה". לעומת זאת, במקצועה העץ ישנו משהו, מבחינתי לפחות, הרבה יותר עדין ונגיש למשתמש. אני חושב שנקודה זו היא כל כך חשובה, מכיוון שברגע שבחיים אנו חווים תחושה של משהו נעים ומוכר בדרך כלל נרצה לחזור ולחוות חוויה זו שוב!. 

נקודה נוספת חשובה, אם כבר מדברים על הקצעה, זה עניין ההשחזה. חשוב להבין שכלים אלו אינם יכולים לעבוד אם אינם מושחזים. רוב הסיכויים שאם ניקח מקצועה עם להב שאינו מושחז ליד וננסה לעבוד איתו, חוויה זו תהיה גרועה מאוד ולעולם לא נרצה להחזיק את הכלי הזה שוב ביד. לעומת זאת, אם ניקח ליד מקצועה עם להב מושחז ומכוון נצליח לגרום לכלי לא לעבוד, אלה לשיר. 

בקיצור חברים, אני מאמין שחשוב שכל אחד מאתנו ייפתח לו את הרגלי העבודה שלו אליהם הוא מתחבר, שבאים לו בקלות ובהם ידבק. זה בכלל לא משנה אם המקצועה בנוי מעץ או ממתכת, העיקר שהוא יהיה נעים, נוח ומהנה למשתמש ומתוך כך איכות העבודה כבר תצמח. 

שתהיה לכולנו המשך עבודה מהנה, 

אורן  

CLOSE
CLOSE